שם:
טל':
אימייל:

 

 

העין היא אחד האברים המופלאים בגוף האדם. הודות למבנה המורכב של העין, המשלב בין אופטיקה לבין יכולת לקלוט תמונה ולהפכה למסר המועבר למוח, אנו מצליחים ליהנות ממראה העולם הסובב אותנו.

פעולת העין מבחינה אופטית דומה מאוד לפעולת המצלמה.

התמונה המתקבלת על רשתית העין עוברת עיבוד מיוחד לאותות הנשלחים אל המוח משתי העיניים. המוח יודע לשלב בין התמונות ולפענח אותן לתמונה תלת מימדית.

האור המגיע לעין פוגש תחילה בקרנית. (אם נביט על העין מהצד, הקרנית היא הכיפה השקופה בקדמת העין). הקרנית משמשת כעדשה רבת עוצמה. כוח שבירת קרני האור ע"י עדשה נמדד בדיופטר. לקרנית כוח שבירה של כ 44 דיופטר. קרני האור עוברות דרך הקרנית מתכנסות עוברות דרך העדשה של העין שגם היא מוסיפה להתכנסות קרני האור. כדי שתתקבל תמונה חדה וברורה על קרני האור להגיע ממוקדות את מרכז הראיה שברשתית.

שטח הפנים הקדמי של הקרנית מכוסה בשכבה דקה של דמעות. לדמעות תפקיד חשוב בראייה. הדמעות מחליקות את שטח הפנים הקדמי של הקרנית. כאשר יש הפרעה באיכות שכבת הדמעות שעל פני הקרנית יכולה לגרום לטשטוש בראיה. בנוסף תהיה תחושה של אי נוחות בעיניים , צריבה ותחושת עייפות.

בדרכם מהקרנית לעדשת העין קרני האור ועוברת דרך האישון. האישון הוא אותו עיגול שחור שאנו רואים במרכז העין. האישון מסוגל להתכווץ ולהתרחב בדיוק כמו צמצם במצלמה. כך האישון מווסת את עצמת האור שתגיע לרשתית העין. כאשר עוצמת האור חזקה, האישון יצטמצם וכאשר עוצמת האור נמוכה, האישון יתרחב.

מאחורי האישון נמצאת העדשה של העין. לעדשה יכולת אקטיבית לשנות את הפוקוס בהתאם לאובייקט אליו אנו מביטים. העדשה יוצרת תמונה ברורה לפי המרחק אליו אנו מתמקדים. ללא פעולה זו של העדשה, מי שרואה טוב למרחק יראה מטושטש ככל שהאובייקט בו הוא מתבונן קרב אליו. זוהי הסיבה שהחל מאמצע שנות הארבעים רבים נזקקים יותר ויותר למשקפיים לקרוב תופעה הקרויה פרסביופיה.

האור ממשיך ועובר דרך הזגוגית. הזגוגית היא חומר ג'לי הממלא את מרבית חלל העין. לזגוגית העין אין תפקיד בשבירת קרני האור. לעיתים כאשר מופיעות בזגוגית עכירויות קטנות הן יראו כנקודות ופסים הצפים מול עינינו.

המעטפת הפנימית של העין קרויה רשתית. זוהי התחנה הסופית של קרני האור. תפקידה של הרשתית הוא להפוך את האור למידע המועבר ע"י אותות חשמליים אל המוח. לרשתית שני אזורים עיקריים: מרכז הראיה הקרוי – מקולה, ושאר הרשתית.

המקולה היא מרכז הראיה, נמצאת במרכז הרשתית. קוטרה כמילימטר אחד ומרוכזים בה כששה מליון תאים בעלי יכולת קליטת אור.

קולטני האור במקולה קרויים מדוכים – (cones). חדות הראיה היא תוצר של הצפיפות הגדולה של  המדוכים  בדומה לצפיפות

הפיקסלים במסך המחשב או במצלמה. ראית הצבעים מתקבלת עקב רגישותם של המדוכים לאורכי גל שונים, כלומר לצבעים שונים.

המדוכים מתחלקים לשלוש קבוצות שכל אחת מהן רגישה לצבע אחר. השילוב בין עוצמות הקליטה בתאים סמוכים יוצר את תחושת הצבעים והגוונים השונים.

מחוץ למקולה מרבית הרשתית מאכלסת תאים רגישים לאור הקרויים קנים (rods). לתאים אלה תפקידים אחרים אך לא פחות חשובים. המדוכים אחראיים על ראיית הלילה שכן הם רגישים גם לעוצמת אור נמוכה. תאים אלה הפזורים ע"פ רב הרשתית מאפשרים את הראיה ההיקפית – כלומר יכולת לזהות דברים שנמצאים בצידי הגוף. כמו כן הם אחראיים לזהויי תנועה.

הרשתית מתרגמת את קרני האור המגיעות אליה לאותות חשמליים המועברים אל המוח ע"י סיבי עצב ארוכים. כל סיבי העצב מכל הרשתית מתרכזים אל העצב האופטי המוליך את המידע אל המוח. המקום בו מתרכזים כל סיבי העצב נקרא דיסקה.

האותות החשמליים מהעיניים מגיעים אל המוח האחורי, שם נמצא מרכז הראיה. המוח יודע לשלב בין האותות שמגיעים מכל עין לתמונה שלמה תלת ממדית.